רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ל · פסוק יד
נֵבֶל יוֹצְרִים. נוֹד שֶׁל חֶרֶס:
וְלֹא יִמָּצֵא. בִּמְכִתַּת שְׁבָרָיו חֶרֶס גָּדוֹל שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַחְתּוֹת בּוֹ אֵשׁ מִיָּקוּד וְלִשְׁאוֹב בּוֹ אֵשׁ מִן הַהֶסֵּק, כָּל שְׁאִיבַת אֵשׁ נוֹפֵל בָּהּ לְשׁוֹן ׳חֲתִיָּה׳:
וְלַחְשֹׂף מַיִם. לִדְלוֹת, וְכֵן (חגי ב:טז) ״לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה״, וְכֵן ״חֶשְׂפִּי שׁוּבָל״ (ישעיהו מז:ב) דְּלִי מַיִם מִן שְׁבִילֵךְ, אשפוייש״נט בלע״ז:
מִגֶּבֶא. גּוֹב מָלֵא מַיִם: