רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ל · פסוק ו
מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב. ״מַטְלִין עַל בְּעִירְהוֹן בְּאוֹרַח דָּרוֹמָא״ (תרגום יונתן), לְפִי שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ הַגִּדּוּף וְהַחֶרְפָּה שֶׁמְּחָרְפִין אוֹתָן: רְאוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁטּוֹעֲנִין מַשָּׂאוֹת מָמוֹנָם עַל בַּהֲמְתָּם לְהוֹלִיךְ שֹׁחַד לְמִצְרַיִם חִנָּם, וּמְסַכְּנִין עַצְמָן בַּמִּדְבָּרוֹת אֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה וְכוּ׳:
אֶפְעֶה. מִין נָחָשׁ רַע הוּא, וְאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם שְׁנַיִם זָכָר וּנְקֵבָה, וְהֵם יוֹלְדִים לְשִׁבְעִים שָׁנָה (בכורות ח א), וְאַף שָׂרָף מְעוֹפֵף מִין נָחָשׁ הוּא, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כְּנָפַיִם לָעוּף, אֶלָּא קוֹפֵץ וּמְדַלֵּג רָחוֹק מְאֹד וְזוֹרֵק לַהַב מִפִּיו:
חֵילֵיהֶם. מָמוֹנָם:
דַּבֶּשֶׁת. חֲטוֹטְרָא, חלדרוב״א בלע״ז, יֵשׁ לוֹ לַגָּמָל בִּמְקוֹם טְעִינַת הַמַּשָּׂא, וְעַל שֵׁם שֶׁמִּתְרַקֶּבֶת תָּמִיד וְסָכִין שָׁם דְּבַשׁ לִרְפוּאָה קְרוּיָה דַּבֶּשֶׁת, כְּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא מְצִיעָא (בבא מציעא לח ב): דְּבַשׁ וְהִדְבִּישׁ חָזֵי לִכְתִישָׁא דְּגַמְלֵי: