רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כז · פסוק יב
יַחְבֹּט ה׳. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יִתְרְמוֹן קְטִילִין״. וַאֲנִי אוֹמֵר: שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ, ׳חִבּוּט׳ וּ׳לְקִיטָה׳, נוֹפְלִין זֶה עַל זֶה, כְּחוֹבֵט זֵיתָיו וְחוֹזֵר וּמְלַקְּטָן, וַאֲחֵרִים מְלַקְּטִין אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַתְחִיל הָאֲסִיפָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל:
מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר. הֵם הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר:
עַד נַחַל מִצְרָיִם. הֵם הַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
הַנָּהָר. פְּרָת, הֵם בְּנֵי אַשּׁוּר הַיּוֹשְׁבִים עַל פְּרָת:
עַד נַחַל מִצְרָיִם. הֵם יוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם, יַחְבֹּט אוֹתָם כְּחוֹבֵט זֵיתִים:
וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ. מִן הַגָּלֻיּוֹת:
לְאַחַד אֶחָד. הַמּוֹצֵא אֶחָד מִכֶּם יְבִיאֵהוּ מִנְחָה: