רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כז · פסוק יא
בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ. קְצִירֵי שָׁרָשֶׁיהָ, כְּמוֹ ״תְּשַׁלַּח קְצִירֶיהָ״ (תהלים פ:יב), ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט). כְּלוֹמַר: כְּשֶׁתִּכְלֶה זְכוּת מְעַט שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, אָז תִּשָּׁבַרְנָה סְעִפֶיהָ:
נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ. עַם חַלָּשׁ כְּנָשִׁים יַדְלִיקוּם, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. מְאִירוֹת כְּמוֹ (מלאכי א:י) ״וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם״, וְכֵן פָּתַר דּוּנָשׁ: מֵחֲמַת שֶׁהָעֵצִים יִהְיוּ יְבֵשִׁים יִהְיוּ נוֹחִים לְהַדְלִיק. אֲבָל מְנַחֵם (מחברת: אר) פָּתַר: ׳מְלַקְּטוֹת׳, כְּמוֹ (שיר השירים ה:א) ״אָרִיתִי מוֹרִי״, (תהלים פ:יג) ״וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ״. הֵשִׁיב לוֹ דּוּנָשׁ: וַהֲלֹא כְּתִיב ״בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ״, וּבַעֲנָפִים יְבֵשִׁים אֵין מְלַקְּטִין פְּרִי. וְכֵן רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁאָסְרוּ לְקַבֵּל מֵהֶן צְדָקָה מִפְּנֵי הַטַּעַם הַזֶּה, שֶׁאָמְרוּ בְּבָבָא בַּתְרָא פֶּרֶק קַמָּא (בבא בתרא י ב): לֵית לֵיהּ ״בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה״: