רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כו · פסוק ט
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ. בְּגָלוּתִי, שֶׁדּוֹמָה לַלַּיְלָה, לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה:
אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. אֶתְחַנֵּן לְךָ לְכָל זֶה, לָמָּה? כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ בָּאִים לָאָרֶץ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט בָּרְשָׁעִים:
צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל. לְמֵדִים לְהַצְדִּיק אֶת דִּינֶיךָ וּלְהוֹדוֹת עַל מִדּוֹתֶיךָ, שֶׁרוֹאִים הַחוֹטֵא לוֹקֶה וְהַצַּדִּיק מְקַבֵּל שָׂכָר טוֹב: