רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כב · פסוק יח
צָנוֹף יִצְנָפְךָ. כְּמִצְנֶפֶת הַמַּקֶּפֶת אֶת הָרֹאשׁ, יַקִּיפוּךָ אוֹיְבִים וּמְצִיקִים:
כַּדּוּר. כְּשׁוּר מֻקָּף, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ויקרא רבה ה ה) לְשׁוֹן ׳כַּדּוּר׳, שֶׁקּוֹרִין פלוט״א בלע״ז, שֶׁזּוֹרְקִין אוֹתוֹ וּמְקַבְּלִין מִיָּד לְיָד:
אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם. ״בְּכָסִפְיָא״, שֵׁם הַמָּקוֹם (עזרא ח:יז):
שָׁמָּה תָמוּת. וְלֹא תִּקָּבֵר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד, וְשָׁמָּה יִהְיוּ מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ נֶהְפָּכִים לְקְלוֹן בֵּית אֲדוֹנֶיךָ שֶׁבִּקַּשְׁתָּ: