רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כא · פסוק ט
וְהִנֵּה זֶה בָא. כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל כָּךְ, יִרְאֶה כְּמִין רֶכֶב אָדָם וְגוֹ׳:
נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״נָפְלַת וְאַף עֲתִידָה לְמִיפַּל״, שְׁתֵּי נְפִילוֹת שָׁנָה אַחַר שָׁנָה: תְּחִלָּה עַל יְדֵי מָדַי וּפָרַס, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה עַל יְדֵי שָׁמַיִם, וְהָיְתָה בָּבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת כְּמַהְפֵּכַת סְדוֹם. וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כח): וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה זוֹ שֶׁל דָּרְיָוֶשׁ, וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה ״וְהָיְתָה בָּבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת כְּמַהְפֵּכַת וְגוֹ׳״ (ישעיהו יג:יט):