רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כא · פסוק ו
לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה. עָתִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֶיךָ לִקְרֹא תִּגָּר עַל מִדּוֹתַי, עַל אֹרֶךְ שַׁלְוָתָהּ שֶׁל בָּבֶל, וְהוּא חֲבַקּוּק, שֶׁעָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ וְאָמַר (חבקוק ב:א) ״עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וּמְצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֵּר בִּי״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִישַׁעְיָה: הַעֲמִידֵהוּ לְאוֹתוֹ מְצַפֶּה, וְהַבְטִיחֵהוּ מֵאִתִּי שֶׁיַּעֲמֹד עַל מִצְפֵּהוּ, וַאֲשֶׁר יִרְאֶה בְּמַפַּלְתָּהּ שֶׁל בָּבֶל יַגִּיד: