רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כא · פסוק ד
פַּלָּצוּת. בֶּהָלָה:
אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי. לַיְלָה שֶׁהָיִיתִי חוֹשֵׁק בָּהּ לְשִׂמְחָה וּלְמִשְׁתֶּה. בְּסֵפֶר יוֹסִיפוֹן מָצִינוּ שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ עַל שֶׁנָּצְחוּ גְּדוּדָיו אֶת חֵיל פָּרַס. אוֹתוֹ לַיְלָה שָׂם לִי לַחֲרָדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ה:א) ״בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב וְגוֹ׳״, ״אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְגוֹ׳״, ״בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל וְגוֹ׳״, ״וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבִּיל מַלְכוּתָא״ (דניאל ו:א):