רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כא · פסוק ג
מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה. הַנָּבִיא הוּא רַחֲמָנִי וּמִתְאַנֵּחַ עַל פֻּרְעָנוּת הָאֻמּוֹת; זוֹ מִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא בלק א). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, הַנָּבִיא אוֹמֵר הַקִּינָה וְהָאֲנִינוּת, כְּאִלּוּ זוֹ בָּבֶל מִתְאוֹנֶנֶת:
צִירִים. לְשׁוֹן חִיל וַחֲבָלִים. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בכורות מה א; ויקרא רבה יד ד): יֵשׁ דְּלָתוֹת וְצִירִים לָאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ צִירִים לְדַלְתוֹת הַבַּיִת:
נַעֲוֵיתִי. חֹלִי הוּא הַקָּרוּי עֲוִית בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים: