רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק כא · פסוק ב
חָזוּת קָשָׁה. הַנָּבִיא אוֹמֵר: נְבוּאָה זוֹ קָשָׁה עַל בָּבֶל הֻגַּד לִי:
הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲנִיסַיָּא מִתְאַנְסִין וּבָזְזַיָּא מִתְבַּזְּזִין״. וְלָשׁוֹן הָעִבְרִית לְפִי הַתַּרְגּוּם כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: אֶת הַבּוֹגֵד בָּא אַחֵר וּבוֹגֵד אוֹתוֹ (ספרים אחרים: אוֹתְךָ), וְאֶת הַשּׁוֹדֵד בָּא אַחֵר וְשׁוֹדֵד אוֹתוֹ (ספרים אחרים: אוֹתְךָ). אֵלּוּ פָּרַס וּמָדַי שֶׁבּוֹזְזִין וְשׁוֹדְדִין אֶת בָּבֶל, שֶׁשָּׁדְדָה וּבָזְזָה עַד עַתָּה אֶת כָּל הַמְּדִינוֹת:
עֲלִי עֵילָם. וּבוֹאִי עָלֶיהָ:
צוּרִי מָדַי. עַל בָּבֶל בְּמָצוֹר. ״אֱלֹהִי צוּרִי״ (שמואל ב כב:ג) הַטַּעַם לְמַטָּה בָּרֵי״שׁ, וְזֶה טַעֲמוֹ לְמַעְלָה בַּצָּדִ״י, כְּמוֹ ׳שׁוּבִי׳:
כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי. לֹא מַפִּיק הֵ״א, לְפִי שֶׁהוּא כְּמוֹ כָּל אֲנָחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְהוּא לְשׁוֹן אֲנָחָה מְרֻבָּה שֶׁל אֲנָשִׁים רַבִּים, שושפיר״ש בלע״ז. כָּל אֲנָחוֹת הִשְׁבַּתִּי, שֶׁהָיָה הָעוֹלָם נֶאֱנָח מִפְּנֵי עֻלָּהּ שֶׁל מַלְכוּת בָּבֶל, עַתָּה הִשְׁבַּתִּי אוֹתָהּ: