רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יז · פסוק יא
בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי. לְשׁוֹן סִכְסוּךְ: נִשְׁתַּגְשְׁגוּ זְמוֹרוֹתַיִךְ בְּמִינֵי דְשָׁאִים וְעִרְבּוּבִים הַמְקַלְקְלִים עַנְפֵי הַגֶּפֶן, כְּלוֹמַר: בִּמְקוֹם שֶׁנְּטַעְתִּיךְ לִי לְכֶרֶם, שָׁם קִלְקַלְתְּ בְּמַעֲשַׂיִךְ. הוּא שֶׁאָמַר לָהֶם (יחזקאל כ:ה) ״בְּיוֹם בָּחֳרִי בְּיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, וְנֶאֱמַר (יחזקאל כ:ח) ״וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ וְגוֹ׳״. וְאַף כָּאן תְּשַׂגְשֵׂגִי – נִתְעָרַבְתְּ בְּתוֹעֲבוֹת הַמִּצְרִיִּים:
וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי. וּלְיוֹם הַמָּחֳרָת, כְּשֶׁהוֹצֵאתִיךְ מִשָּׁם וְהִכְנַסְתִּיךְ לָאָרֶץ, גַּם שָׁם זַרְעֵךְ הָרַע הִפְרַחְתְּ:
נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה. גָּדִישׁ שֶׁל קָצִיר רַע, אֲשֶׁר הוֹכִיחַ בְּיוֹם נַחֲלָה, אוֹתוֹ קָצִיר הִגִּיעַ לְיוֹם צָרָה:
נֵד. הוּא לְשׁוֹן גֹּבַהּ, וְכֵן ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נוֹזְלִים״ (שמות טו:ח), וְכֵן ״כֹּנֵס כַּנֵּד״ (תהלים לג:ז), וְאֵין נֵד וְנֹאד שָׁוִים:
וּכְאֵב אָנוּשׁ. שֶׁנִּשְׁלַמְתְּ שְׂכָרֵךְ:
אָנוּשׁ. נֶעְכַּר בְּחֹלִי רַע, וְכֵן ״וַיֵּאָנַשׁ״ (שמואל ב יב:טו), וְכֵן ״כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ״ (מיכה א:ט). דָּבָר אַחֵר: וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי עַד שֶׁלֹּא בָּא הַשָּׁרָב הִפְרַחְתֶּם, וְדֶרֶךְ הַכֶּרֶם לִפְרוֹחַ בְּבֹא הַשָּׁרָב, וְהַמַּפְרִיחַ בַּבֹּקֶר אֵינוֹ הָגוּן; זֶה בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא שלח יב):