רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יד · פסוק ט
לִקְרַאת בּוֹאֶךָ. כְּשֶׁתֵּרֵד לְגֵיהִנֹּם, וּמַה הִיא הָ׳רָגְזָה׳? לְעוֹרֵר לִקְרָאתְךָ:
רְפָאִים. עֲנָקִים הַשּׁוֹכְבִים שָׁם:
כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ. כָּל מַלְכֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמָזָלוֹת, הַשָּׂרִים וְהַשָּׂרוֹת, הַכָּתוּב מוֹשְׁלָם לְפָרִים וְלִפְרוֹת וְלַעֲתוּדִים, כְּמוֹ (תהלים כב:יג) ״כִּי סְבָבוּנִי פָרִים״, וּכְמוֹ (עמוס ד:א) ״פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּשׁוֹמְרוֹן״, וְכָאן מוֹשְׁלָם לַעֲתוּדִים:
הֵקִים. הִשְׁלִיךְ:
מִכִּסְאוֹתָם. שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם כָּל מַלְכֵי גוֹיִם: