רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יג · פסוק כב
וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו. ״וְיָגוּרוּ חֲתוּלִים בְּאַרְמְנוֹתָיו״ (תרגום יונתן):
וְעָנָה. כְּמוֹ ״וְעָנְתָה שָׁמָּה״ (הושע ב:יז), ״וּמְעוֹנוֹתָיו טָרֶף״ (נחום ב:יג). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד וְעָנָה: לְשׁוֹן עֲנִיַּת קוֹל:
וְתַנִּים. יַעֲנוּ בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג שֶׁלָּהֶם:
וְיָמֶיהָ. יְמֵי טוֹבָתָהּ לֹא יִמָּשֵׁכוּ, כִּי כְּבָר הֻבְטְחוּ יִשְׂרָאֵל (ירמיה כט:י) ״לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם״, וְאוֹתָהּ פְּקִידָה עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, שֶׁיִּטּוֹל הַמְּלוּכָה מִבָּבֶל אַחַר דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי, כִּי שְׁנֵיהֶם, מָדַי וּפָרַס, נִתְחַבְּרוּ עֲלֵיהֶם וְהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם: אִי מִינַּן מַלְכֵי מִנַּיְיכוּ אֲפַרְכֵי (מגילה יב א):