רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק יא · פסוק ח
וְשִׁעֲשַׁע. וְשִׂחַק:
עַל חוּר פָּתֶן. עַל חוֹר עָפָר שֶׁהַנָּחָשׁ מְקַנֵּן בְּתוֹכוֹ, קרו״ט בלע״ז. פֶּתֶן – נָחָשׁ מִשֶּׁהִזְקִין נַעֲשָׂה חֵרֵשׁ, וְנִקְרָא פֶּתֶן, שׁוּב אֵין לוֹ לַחַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נח:ו) ״אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים״:
וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״חִיזוּ גַּלְגְּלֵי עֵינֵי חִיוֵי חוּרְמָן״, וּמְנַחֵם (מחברת מנחם: חר) פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן נֶקֶב וְחוֹרֵי עָפָר, וְכֵן ״אוּר כַּשְׂדִּים״ (בראשית יא:כח), וְכֵן ״בָּאוּרִים כַּבְּדוּ אֶת ה׳״ (ישעיהו כד:טו):
גָּמוּל. תִּינוֹק הַגָּמוּל מִשְּׁדֵי אִמּוֹ:
יָדוֹ הָדָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יְדוֹהִי יוֹשִׁיט״, כְּמוֹ ״הֵד הָרִים״ (יחזקאל ז:ז), וּכְמוֹ ״הֵידָד״ (ישעיהו טז:ט), שֶׁהוּא לְשׁוֹן הֲרָמַת קוֹל, אַף זֶה לְשׁוֹן הֲרָמָה, וְהֵ״א אַחֲרוֹנָה בָּאָה בְּתוֹכָהּ יְסוֹד נוֹפֵל, כְּמוֹ: עָשָׂה, בָּנָה, קָנָה: