רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק י · פסוק טו
הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: לֹא הָיָה לְךָ לְהִתְהַלֵּל בְּזֹאת, כִּי אֵינְךָ אֶלָּא כְּגַרְזֶן שֶׁלִּי, וַאֲנִי הַחוֹצֵב בְּךָ נִפְרָע עַל יָדְךָ מֵאוֹיְבַי. אַתָּה הַמַּשּׂוֹר וַאֲנִי הַמְּנִיפוֹ, וְכִי דֶּרֶךְ הַמַּשּׂוֹר לְהִתְהַלֵּל עַל מְנִיפוֹ? מַשּׂוֹר מייר״א בלע״ז:
כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו. כְּאִלּוּ הָיָה הַשֵּׁבֶט מֵנִיף אֶת עַצְמוֹ וְאֶת יַד הַמְּרִימוֹ, וַהֲלֹא אֵין שֵׁבֶט מְנִיפוֹ אֶלָּא הָאָדָם?
כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ. לֹא הָעֵץ הוּא הַמֵּרִים, אֶלָּא הָאָדָם הוּא הַמֵּרִים: