רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ט
אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּמָא דְאַיְיתִיתִי מַשְׁרְיָין עַל יַעְזֵר כֵּן אַיְיתִי קְטוֹלִין עַל שִׂבְמָה״, וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא הַנָּבִיא אוֹמֵר: כְּעֵין קִינוֹת יַעְזֵר יֵשׁ לִי לְקוֹנֵן עָלֶיךָ, אַתְּ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה:
אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי. אֶתְרַוֶּה עָלֶיךָ דִּמְעָה. יֵשׁ תֵּיבָה מְשַׁמֶּשֶׁת כִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת, כְּמוֹ ״בָּנַי יְצָאוּנִי״ (ירמיהו י:כ), ״אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי״ (יהושע טו:יט), ״דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם״ (בראשית לז:ד):
קֵיצֵךְ. תְּאֵנִים שֶׁמְּיַבְּשִׁין בַּקַּיִץ:
הֵידָד. קוֹל שׁוֹדְדִים וּבוֹזְזִים: