רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טז · פסוק ח
שַׁדְמוֹת. שְׂדוֹת תְּבוּאָה:
גֶּפֶן שִׂבְמָה יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁחֶשְׁבּוֹן הָיְתָה מְקוֹם שָׂדוֹת וְשִׂבְמָה מְקוֹם כְּרָמִים. וְאִם תֹּאמַר: כָּל אֵלֶּה עָרֵי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן הֵם וְיִשְׂרָאֵל לְקָחוּם מִיַּד סִיחוֹן, וְאֵימָתַי חָזְרוּ לְיַד מוֹאָב? כְּשֶׁהִגְלָה סַנְחֵרִיב לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, בָּאוּ הַמּוֹאָבִים הַסְּמוּכִים לָהֶם וְיָשְׁבוּ בָּהֶם:
אֻמְלָל. חָרֵב:
שְׂרוּקֶּיהָ. נְטִיעוֹת שׂוֹרֵק שֶׁלָּהּ:
עַד יַעְזֵר נָגָעוּ. שַׁדְמוֹת וְגֶפֶן וְשׂוֹרֵק הַנִּזְכָּרִים כָּאן אֵינָם אֶלָּא מָשָׁל, וְהֵם מַחֲנוֹת וְסִיעוֹת בִּימֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
עַד יַעְזֵר נָגָעוּ. הָלְכוּ בְּגוֹלָה:
תָּעוּ מִדְבָּר. לַמִּדְבָּר:
שְׁלֻחוֹתֶיהָ. זְמוֹרוֹתֶיהָ, וְהֵם מָשָׁל גָּלִיּוֹתֶיהָ:
נִטְּשׁוּ. נָפֹצוּ, כְּמוֹ ״וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה״ (יחזקאל כט:ה), ״וְהִנָּם נְטוּשִׁים״ (שמואל א ל:טז), ״וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים״ (שמואל ב ה:כב):