רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק טו · פסוק ו
מֵי נִמְרִים. נָהָר שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם:
מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ. מִדַּם חָלָל הַמִּתְעָרֵב וְנוֹפֵל בָּהֶם:
כִּי יָבֵשׁ חָצִיר וגו׳. כְּלוֹמַר, גִּבּוֹרֵיהֶם וּמַלְכֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁשִּׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב הוּא מִרְעֶה הַטּוֹב שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (מנחות פז א): אֵילִים מִמּוֹאָב, לְפִיכָךְ מָשַׁל אֶת פֻּרְעָנוּתָה בְּחֻרְבַּן מִרְעֶה שֶׁלָּהּ: