רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ח · פסוק כב
וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט. אוּלַי יִמְצָא עֵזֶר, ״אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים״ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה ״אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם״ (מלכים ב יז:ד):
וְהִנֵּה צָרָה. כִּי לֹא יַעַזְרוּהוּ, וְגַם שֶׁבְנָא יָצָא לְסַנְחֵרִיב לְרָעָה לוֹ:
מְעוּף צוּקָה. עֲיֵפוּת צוּקָה:
וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח. עַל יְדֵי אֲפֵלָה הוּא מְנֻדָּח, שֶׁכֵּן לְשׁוֹן נִדּוּחַ נוֹפֵל בָּאֲפֵלָה, כְּמוֹ (ירמיהו כג:יב) ״לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה יִדָּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ״, וְלָאֲפֵלָה הֵם מְנֻדָּחִים: