רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ח · פסוק ג
וַתֵּלֶד בֵּן. הוּא הַבֵּן עַצְמוֹ, שֶׁקָּרְאָה הַנְּבִיאָה ״עִמָּנוּ אֵל״, עַל שֵׁם שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵזֶר שֶׁל חִזְקִיָּה כְּשֶׁיִּמְלוֹךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבֵּן שֵׁנִי הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ (סדר עולם רבה כב) בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז נֶאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ, וּבִשְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז נֶהֱרַג פֶּקַח, וְאִי אֶפְשָׁר שְׁנֵי בָּנִים לְהִוָּלֵד בְּשָׁנָה אַחַת בָּזֶה אַחַר זֶה. וִישַׁעְיָה אָבִיו קָרָא שְׁמוֹ ״מַהֵר שָׁלָל״ עַל שֵׁם פֻּרְעָנוּת הָעֲתִידָה לָבֹא עַל רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיוּ בָּאִין לִטּוֹל מְלוּכָה מִבֵּית דָּוִד, וְתֻשְׁבַּת מַלְכוּתוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ: