רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ו · פסוק יג
וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה. גַּם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵרִית אָשִׁיב יָדִי עָלֶיהָ בְּצֵרוּף אַחַר צֵרוּף, וְהָיְתָה לְבָעֵר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:
כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן. אֲשֶׁר בְּעֵת זְמַן שַׁלֶּכֶת שֶׁלָּהֶן, מַשְׁלִיכִין עָלִין שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַסְּתָיו שִׁלּוּךְ אַחַר שִׁלּוּךְ, עַד שֶׁאֵין נוֹתָר בָּהּ זוּלָתִי הַמַּצֶּבֶת. אַף הֵם, זֶרַע הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִין בָּהּ, עוֹמְדִים בִּקְדוּשָׁתוֹ, הֵם יִהְיוּ לָהּ לְמַצֶּבֶת. דָּבָר אַחֵר: מַצַּבְתָּהּ – נְטִיעָתָהּ, לְכָךְ אֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם, נְטַעְתִּים זֶרַע קֹדֶשׁ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: שַׁעַר שַׁלֶּכֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֶזְרָא (דברי הימים א כו:טז), וְהָיוּ שָׁם אֵלָה וְאַלּוֹן נְטוּעִים: