רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ו
פסוק א
בִּשְׁנַת מוֹת. כְּשֶׁנִּצְטָרַע (תנחומא צו יג):
וְשׁוּלָיו. כְּמוֹ ״שׁוּלֵי הַמְּעִיל״ (שמות כח:לד), תַּחְתִּיתוֹ. רְאִיתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בַּשָּׁמַיִם, וְרַגְלָיו בַּהֵיכָל, הֲדוֹם מַרְגְּלוֹתָיו בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לָדוּן עַל עֻזִּיָּה שֶׁבָּא לִטּוֹל כֶּתֶר כְּהֻנָּה:
פסוק ב
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל. בַּשָּׁמַיִם:
לוֹ. לְשַׁמְּשׁוֹ, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״שַׁמְּשִׁין קַדִּישִׁין בְּרוֹמָא קֳדָמוֹהִי״:
בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו. שֶׁלֹּא יַבִּיט לְצַד הַשְּׁכִינָה:
וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו. לִצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כָּל גּוּפוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. וּבְתַנְחוּמָא (תנחומא, אמור ח) רָאִיתִי: כִּסּוּי הָרַגְלַיִם לְפִי שֶׁהֵם ״כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל״ (יחזקאל א:ז), שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל עֲוֹן הָעֵגֶל:
וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וּבִתְרֵין מְשַׁמֵּשׁ:
פסוק ג
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה. נוֹטְלִין רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא יַקְדִּים הָאֶחָד וְיַתְחִיל וְיִתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אֶלָּא אִם כֵּן פָּתְחוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד; וְזֶהוּ שֶׁיִּסַּד בְּיוֹצֵר אוֹר: ׳קְדוּשָׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים׳. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה הוּא; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, כְּתַרְגּוּמוֹ:
פסוק ד
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים. ״אֵילְוַת סִפֵּי״ (תרגום יונתן), הֵם מְזוּזוֹת הַפֶּתַח, שֶׁנִּמְדָּדִין בְּמִדּוֹת אַמּוֹת לְגֹבַהּ וּלְרֹחַב, וְהֵן מְזוּזוֹת הַהֵיכָל:
מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים, וְהוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה״ (זכריה יד:ה). בּוֹ בַּיּוֹם עָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל, רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ לוֹמַר: דִּינוֹ בִּשְׂרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״ (במדבר טז:לה), וְזֶהוּ שֶׁקְּרָאָם שְׂרָפִים שֶׁבָּאוּ לְשָׂרְפוֹ. רָעֲשָׁה הָאָרֶץ לְבָלְעוֹ, כִּסְבוּרָה: דִּינוֹ לִבָּלַע כְּקֹרַח שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ (במדבר יז:ה), וְלֹא יִהְיֶה עוֹד אָדָם הַמְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה כְּקֹרַח בִּבְלִיעָה וְכַעֲדָתוֹ בִּשְׂרֵפָה, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה בַּסְּנֶה ״הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ״ (שמות ד:ו), וְהוֹצִיאָהּ מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג; אַף כָּאן צָרַעַת פָּרְחָה בְּמִצְחוֹ:
וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. הָיָה נִמְלָא עָשָׁן:
פסוק ה
כִּי נִדְמֵיתִי. הֲרֵינִי מֵת, שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְּדַאי שֶׁאֶרְאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְּמָנוֹחַ ״מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ״ (שופטים יג:כב):
נִדְמֵיתִי. כְּמוֹ ״כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן״ (צפניה א:יא):
טְמֵא שְׂפָתַיִם. ״דִּמְגָעַל בְּחוֹבִין״ (תרגום יונתן):
פסוק ו
רִצְפָּה. גַּחֶלֶת, וְכֵן ״עֻגַת רְצָפִים״ (מלכים א יט:ו) כְּמוֹ ׳עֻגַּת רְשָׁפִים׳. וְנֶאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ וּבְאֵלִיָּהוּ בְּצָדִ״י ׳רִצְפָּה׳, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ דִילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל: זֶה קְרָאָם ״עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם״, וְזֶה אָמַר ״כִּי עָזְבוּ בְרִיתֶךָ״ (מלכים א יט:י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: רְצוֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דִילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי (שיר השירים רבה א:ט):
בְּמֶלְקַחַיִם. בִּצְבָת:
לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁבָּעֲזָרָה:
פסוק ז
וַיַּגַּע עַל פִּי וְגוֹ׳. וְסָר עֲוֺנֶךָ – זֶה לְיַסְּרֶךָ, לְכַפֵּר עֲוֺנְךָ שֶׁחֵרַפְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְגָדוֹל כֹּחוֹ, שֶׁהַמַּלְאָךְ יָרֵא לְקַחְתָּהּ כִּי אִם בְּמֶלְקָחַיִם, וְהִגִּיעָהּ עַל שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וְלֹא הֻזַּק, בְּתַנְחוּמָא (תנחומא, וישלח ב). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ״ (יואל ב:יא) – אֵלּוּ מַלְאָכִים, וַעֲצוּמִים מֵהֶם ״עוֹשֵׂי דְבָרוֹ״ (שם) – הֵם הַנְּבִיאִים. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם וּבְיָדוֹ רִצְפָּה – ״וּבְפוּמֵיהּ מְמַלֵּל״. לְשׁוֹן ״רִצְפָּה״ דִּבּוּר הָרָצוּף בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן. מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ – קִבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכִּסְאוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַּהֵיכָל:
פסוק ח
אֶת מִי אֶשְׁלַח. לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל? שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוּס, לְפִי שֶׁהָיָה כְּבַד לָשׁוֹן, וְהוּא נִתְנַבֵּא ״שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ״ (עמוס א:א), וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַדֵּין קְטִיעַ לִישְׁנָא וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בַּפְּסִיקְתָּא (פסיקתא דרב כהנא טז, ד):
פסוק ט
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ, וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים לֵב לְהָבִין, וּרְאוּ נִסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם, וְאֵינְכֶם נוֹתְנִים לֵב לָדַעַת אוֹתִי:
פסוק י
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה. כְּמוֹ ״הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח:יא), לְשׁוֹן הָלוֹךְ, לְשׁוֹן פָּעוֹל: לִבָּם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהַשְׁמֵן (אנגריישנ״ט בְּלַעַ״ז), וְאָזְנָיו הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְהַכְבֵּד מִשְּׁמוֹעַ:
וְעֵינָיו הָשַׁע. טָחִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מד:יח) ״כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַטּוֹחַ (ויקרא יד:מג) מְתַרְגְּמִינָן ״דְּאִתְשַׁע״:
פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו נָתְנוּ לִבָּם שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי נְבִיאִים, שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרָיו, וְיָבִינוּ בְּלִבָּם וְיָשׁוּבוּ אֵלַי, וְהִיא רְפוּאָתָם:
פסוק יא
עַד מָתַי יַכְבִּידוּ אֶת לִבָּם וְלֹא יִשְׁמְעוּ?
וַיֹּאמֶר. יָדַעְתִּי כִּי לֹא יָשִׁיבוּ עַד תָּבֹא פֻּרְעָנוּת עֲלֵיהֶם, וְיֵלְכוּ בַּגּוֹלָה, וְשָׁאוּ עָרֵיהֶם מֵאֵין יוֹשֵׁב.
שָׁאוּ… תִּשָּׁאֶה לְשׁוֹן גַּלְמוּד מֵאֵין יוֹשֵׁב.
פסוק יב
וְרַבָּה הָעֲזוּבָה. שֶׁ״הָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם״ (ויקרא כו:מג), וְכָךְ הַלָּשׁוֹן: יִרְבּוּ מְקוֹמוֹת עֲזוּבִים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
פסוק יג
וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה. גַּם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵרִית אָשִׁיב יָדִי עָלֶיהָ בְּצֵרוּף אַחַר צֵרוּף, וְהָיְתָה לְבָעֵר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:
כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן. אֲשֶׁר בְּעֵת זְמַן שַׁלֶּכֶת שֶׁלָּהֶן, מַשְׁלִיכִין עָלִין שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַסְּתָיו שִׁלּוּךְ אַחַר שִׁלּוּךְ, עַד שֶׁאֵין נוֹתָר בָּהּ זוּלָתִי הַמַּצֶּבֶת. אַף הֵם, זֶרַע הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִין בָּהּ, עוֹמְדִים בִּקְדוּשָׁתוֹ, הֵם יִהְיוּ לָהּ לְמַצֶּבֶת. דָּבָר אַחֵר: מַצַּבְתָּהּ – נְטִיעָתָהּ, לְכָךְ אֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם, נְטַעְתִּים זֶרַע קֹדֶשׁ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: שַׁעַר שַׁלֶּכֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֶזְרָא (דברי הימים א כו:טז), וְהָיוּ שָׁם אֵלָה וְאַלּוֹן נְטוּעִים: