רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ו · פסוק י
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה. כְּמוֹ ״הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח:יא), לְשׁוֹן הָלוֹךְ, לְשׁוֹן פָּעוֹל: לִבָּם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהַשְׁמֵן (אנגריישנ״ט בְּלַעַ״ז), וְאָזְנָיו הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְהַכְבֵּד מִשְּׁמוֹעַ:
וְעֵינָיו הָשַׁע. טָחִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מד:יח) ״כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַטּוֹחַ (ויקרא יד:מג) מְתַרְגְּמִינָן ״דְּאִתְשַׁע״:
פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו נָתְנוּ לִבָּם שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי נְבִיאִים, שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרָיו, וְיָבִינוּ בְּלִבָּם וְיָשׁוּבוּ אֵלַי, וְהִיא רְפוּאָתָם: