רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ו · פסוק ו
רִצְפָּה. גַּחֶלֶת, וְכֵן ״עֻגַת רְצָפִים״ (מלכים א יט:ו) כְּמוֹ ׳עֻגַּת רְשָׁפִים׳. וְנֶאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ וּבְאֵלִיָּהוּ בְּצָדִ״י ׳רִצְפָּה׳, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ דִילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל: זֶה קְרָאָם ״עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם״, וְזֶה אָמַר ״כִּי עָזְבוּ בְרִיתֶךָ״ (מלכים א יט:י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: רְצוֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דִילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי (שיר השירים רבה א:ט):
בְּמֶלְקַחַיִם. בִּצְבָת:
לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁבָּעֲזָרָה: