רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ה · פסוק ב
וַיְעַזְּקֵהוּ. סִיְּגוֹ וּגְדָרוֹ סָבִיב, מֻקָּף כְּמִין טַבַּעַת, דִּמְתַרְגְּמִינָן ״עִיזְקָא״:
וַיְסַקְּלֵהוּ. הוֹצִיא אֲבָנִים מִתּוֹכוֹ הָרָעִים לַגְּפָנִים, כְּמוֹ ״סַקְּלוּ מֵאֶבֶן״ (ישעיהו סב:י):
וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק. הֵם זְמוֹרוֹת הַיָּפוֹת לִנְטִיעָה מִשְּׁאָר זְמוֹרוֹת:
וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ. גַּת לַעֲצוֹר עֲנָבִים:
וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ. הַבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַגַּת לְקַבֵּל הַיַּיִן, וְכֵן כָּל ״יֶקֶב״ שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן בּוֹר הוּא, וְכֵן ״עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ״ (זכריה יד:י) תַּרְגּוּם יוֹנָתָן ״עַד שִׁיחַיָּא דְמַלְכָּא״, הוּא עֹמֶק אוֹקְיָנוֹס, וְלָכֵן נוֹפֵל בּוֹ כָּאן לְשׁוֹן חֲצִיבָה, כְּמוֹ ״וּבֹרֹת חֲצוּבִים״ (דברים ו:יא):
וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים. וַיְקַו יְדִידִי לַעֲשׂוֹת לוֹ הַכֶּרֶם הַזֶּה עֲנָבִים:
וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. דּוֹמִים לַעֲנָבִים, וְקוֹרִין אוֹתָם לנברווייש״ט בלע״ז: