רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ד · פסוק ד
אִם רָחַץ. כְּמוֹ ׳כִּי רָחַץ׳, יֵשׁ ׳אִם׳ מְשַׁמֵּשׁ כֵּן בִּלְשׁוֹן ׳כִּי׳, וְכֵן (איוב ח:יח) ״אִם יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ״ – כִּי יְבַלְּעֶנּוּ, ״עַד אִם כָּלוּ לִשְׁתּוֹת״ (בראשית כד:יט):
צֹאַת. ״תְּגָאֲלַת״ כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּלוֹמַר: הֶעֱבִיר עֲוֹנָם עַל יְדֵי יִסּוּרִין וּבִעוּר מִן הָעוֹלָם:
יָדִיחַ. לְשׁוֹן רְחִיצָה בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וּבַמִּקְרָא: ״וְשָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעוֹלָה״ (יחזקאל מ:לח):
בְּרוּחַ מִשְׁפָּט. עַל יְדֵי יִסּוּרִין, טלנ״ט בלע״ז, שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחוֹ לִשְׁפּוֹט אוֹתָם:
וּבְרוּחַ בָּעֵר. לְבַעֲרָם מִן הָעוֹלָם. בָּעֵר – כְּמוֹ ״לְבָעֵר״, דישקומברמ״ט בלע״ז, לְשׁוֹן פָּעוֹל, הִלּוּךְ: