רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ד · פסוק א
וְהֶחֱזִיקוּ. וְיֹאחֲזוּ:
שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד. מֵרֹב אַלְמָנוֹת רַבּוֹת, בְּאִישׁ אֶחָד מְבַקְּשׁוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָן:
אֱסֹף. הַטְמֵן חֶרְפָּתֵנוּ, כְּמוֹ ״וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (דברים כא:יב), שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה אֵין נוֹהֲגִין בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר. וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה (איכה רבה ה:יא): נְבוּכַדְנֶאצַּר גָּזַר שֶׁלֹּא יִבְעֲלוּ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ, לָכֵן הָיוּ מְבַקְּשׁוֹת שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן שֵׁם אִישׁוּת: