רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ג · פסוק יז
וְשִׂפַּח. לְשׁוֹן צָרַעַת, כְּמוֹ (ויקרא יג:) ״מִסְפַּחַת הִיא״. וְעַל שֶׁנִּכְתַּב בְּשִׁי״ן דָּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (פסיקתא דרב כהנא יז:) שֶׁתֵּעָשֶׂינָה שְׁפָחוֹת מְכֻדָּנוֹת, וְיֵשׁ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ (שם) שֶׁהִרְבָּה בָּהֶן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. פָּתְהֵן יְעָרֶה. כֵּלֵיהֶן יְעָרֶה, לְשׁוֹן אֲרַמִּי הִיא ״פַּתְיָא אוּכְמָא״ (פסחים פח.). הֵן הָיוּ אוֹמְרוֹת (ישעיהו ה:ט) ״יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ״, שַׂר רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטֵל אוֹתִי. כְּשֶׁבָּא הַפֻּרְעָנוּת הָיוּ שָׂרֵי נְבוּכַדְנֶצַּר נוֹטְלִין אוֹתָן לִהְיוֹת לְנָשִׁים מֵחֲמַת יָפְיָן, וְרָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָיוּ שׁוֹפְעוֹת כְּאָדָם הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי, וְכַאֲשֶׁר נֶעֶנְשׁוּ בְּדַם נִדָּה וְהָיוּ נִמְאָסוֹת עֲלֵיהֶן וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן לָאָרֶץ מֵעַל קְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶן. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״יְקָרְהוֹן יַעְדִּי״׃
פָּתְהֵן. לְשׁוֹן רֹחַב, לְשׁוֹן גֹּדֶל: