רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ג · פסוק טז
וַיֹּאמֶר ה׳. עַל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר מָשְׁלוּ בְּעַמִּי, יַעַן כִּי גָבְהוּ וְגוֹ׳:
וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם. לְשׁוֹן הַבָּטָה. דָּבָר אַחֵר: צוֹבְעוֹת עֵינֵיהֶם בְּסִקְרָא וּבְכָחוֹל:
הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה. לְשׁוֹן דָּבָר צָף עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ, כְּמוֹ (דברים יא:ד) ״אֲשֶׁר הֵצִיף״, וּמְתַרְגְּמִינָן ״דְּאַטֵיף״. כָּךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה מְהַלֶּכֶת בֵּין שְׁתֵּי קְצָרוֹת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית צָפָה לְמַעְלָה מֵהֶם (שבת סב א). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וּבְפַוָּתְהוֹן מְקַפָּן״, הָיוּ קוֹשְׁרוֹת פֵּאוֹת נָכְרִיּוֹת, קְלִיעַת שְׂעָרוֹת תְּלוּשִׁין כּוֹרְכוֹת עִם קְלִיעוֹתֵיהֶן, שֶׁיֵּרָאוּ גַּסּוֹת וְטָפוֹפוֹת:
וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה. כְּשֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת בַּשּׁוּק אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, דּוֹרַסְתּוֹ בְּרַגְלוֹ וְרוֹמֶזֶת לוֹ צַד חִבַּת נוֹאֲפוֹת, כְּדֵי לְהַבְעִיר בּוֹ יֵצֶר הָרָע כְּעֶכֶס זֶה שֶׁל נָחָשׁ. ״עֶכֶס״ (משלי ז:כב) הוּא אֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ: