רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק ל
נֹבֶלֶת עָלֶהָ. הֶעָלֶה שֶׁלָּהּ נוֹבֶלֶת, כָּמוּשׁ, פלישטיישנ״ט בְּלַעַ״ז. בְּבֹא עָלָיו שָׁרָב אוֹ קֶרַח הוּא כָּמֵשׁ, וְלִחְלוּחוֹ אָבַד וְכָלֶה. וְאֵין ׳נוֹבֵל׳ לְשׁוֹן רִקָּבוֹן כְּמוֹ ׳בָּלֶה׳ (איכה ג:), שֶׁאֵין נוּ״ן נוֹפֶלֶת בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, אֶלָּא ׳נוֹבֵל׳ לְשׁוֹן דָּבָר הַנִּלְאֶה וְכָלֶה, כְּמוֹ מִגִּזְרַת ״נָבֹל תִּבֹּל״ (שמות יח:ח), כְּמוֹ ׳תִּנְבּוֹל׳, וּמְתַרְגְּמִינָן: מֵילָאָה תֵּילָאָה:
אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ. לְהַשְׁקוֹת זְרָעֶיהָ; בְּדָבָר שֶׁחוֹטְאִים בּוֹ מַשְׁוֶה פֻּרְעָנוּתָם: