רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק כט
מֵאֵילִים. לְשׁוֹן אֵלָה, מִין אִילָן שֶׁקּוֹרִין אולמ״א בְּלַעַ״ז:
אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם. לַעֲבוֹד תַּחְתֵּיהֶם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ״ (הושע ד:ג):
מֵהַגַּנּוֹת. שָׁם הָיוּ עוֹבְדִים כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת״ (ישעיהו סו:יז):