רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק ד
הוֹי. כָּל הוֹי שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן קֹבֶל וְקִינָה, כְּאָדָם הַגּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ וְצוֹעֵק ״אֲהָה״, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם מוּעָטִין שֶׁהֵם לְשׁוֹן צַעֲקַת קְרִיאַת קוֹל, כְּמוֹ ״הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן״ (זכריה ב:י), וְתַרְגּוּמוֹ ״אַכְלוּ״ לְשׁוֹן הַכְרָזָה. הוֹי יֵשׁ לִזְעוֹק עַל גּוֹי קָדוֹשׁ הַנֶּהְפַּךְ לִהְיוֹת גּוֹי חוֹטֵא, וְעַם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה״ (דברים ז:ו) נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת עַם כֶּבֶד עָוֹן:
עַם כֶּבֶד עָוֺן. כְּבֵדוּת עָוֹן. כָּבֵד אָדָם שֶׁהוּא כָּבֵד, פישנ״ט בְּלַעַ״ז. כֶּבֶד שֵׁם דָּבָר שֶׁל כְּבֵדוּת, פישנטומ״א בְּלַעַ״ז, וְדָבוּק עִם תֵּיבַת עָוֹן:
זֶרַע מְרֵעִים. וְהֵם הָיוּ ״זֶרַע בֵּרַךְ ה׳״ (ישעיהו סא:ט), בָּנִים הָיוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶהֶפְכוּ לְמַשְׁחִיתִים:
נִאֲצוּ. הִרְגִּיזוּ:
נָזֹרוּ אָחוֹר. אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן פְּרִישׁוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ויקרא כב:ב), ״נְזִיר אֶחָיו״ (בראשית מט:כו). אַף כָּאן נָזוֹרוּ – נְסוֹגוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם מֵאֵצֶל הַמָּקוֹם: