רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק ג
קֹנֵהוּ. מְתַקְּנוֹ בַּחֲרִישָׁה בַּיּוֹם, וּמֵאַחַר שֶׁהִרְגִּילוֹ בְּכָךְ יוֹדֵעַ בּוֹ. אֲבָל חֲמוֹר אָטוּם אֵינוֹ מֵבִין בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּאֲכִילֶנּוּ. וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִתְפַּקַּח לֵידַע כְּשׁוֹר, כְּשֶׁקְּרָאתִיו ״יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ״ (בראשית לה:י), וְהוֹדַעְתִּיו קְצָת חֻקּוֹתַי וְהֵם עֲזָבוּנִי, כִּדְמְפוֹרָשׁ (יחזקאל כ:לט) וְאוֹמֵר ״אִישׁ אֶת גִּלּוּלֵי וְגוֹ׳״. וְאַף לְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתִים מִמִּצְרַיִם וְהֶאֱכַלְתִּים אֶת הַמָּן וְקָרָאתִי אוֹתָם ״עַמִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לֹא הִתְבּוֹנְנוּ כַּחֲמוֹר (סא״א). דָּבָר אַחֵר: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ. מַכִּיר הַשּׁוֹר קוֹנֵהוּ לִהְיוֹת מוֹרָאוֹ עָלָיו, לֹא שִׁנָּה מַה שֶׁגָּזַרְתִּי עָלָיו לוֹמַר אֵינִי חוֹרֵשׁ הַיּוֹם, וַחֲמוֹר לֹא אָמַר לִבְעָלָיו אֵינִי טוֹעֵן הַיּוֹם. וּמָה אֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ לְשַׁמֶּשְׁכֶם, וְאֵינָם לֹא לְקִבּוּל שָׂכָר אִם יִזְכּוּ וְלֹא לְשִׁלּוּם פֻּרְעָנוּת אִם חוֹטְאִים, לֹא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁאִם זוֹכִים מְקַבְּלִים שָׂכָר וְאִם חוֹטְאִים מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת:
לֹא יָדַע. לֹא אָבוּ לֵידַע, וְיָדְעוּ וְדָשׁוּ בְּעָקֵב, וְעַמִּי לֹא נָתַן לֵב לְהִתְבּוֹנֵן: