רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק ב
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ. מֹשֶׁה אָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״ (דברים לב:א), לָמָּה שִׁנָּה יְשַׁעְיָה אֶת הַלָּשׁוֹן? שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּדָבָר זֶה וּמִדְרָשׁוֹת רַבִּים בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ בְּסִפְרִי, וְנֶחְלְקוּ חֲכָמִים עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָעֵדִים בָּאִים וּמְעִידִים וְנִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, וְאִם לָאו – אֵין עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אִלּוּ לֹא בָּא יְשַׁעְיָה וְנָתַן שְׁמִיעָה לַשָּׁמַיִם וְהַאֲזָנָה לָאָרֶץ, הָיוּ שָׁמַיִם מְעִידִים וְאוֹמְרִים: כְּשֶׁנִּקְרָאנוּ לְעֵדוּת זוֹ בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר ״הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם״ (דברים ל:יט), בְּהַאֲזָנָה שָׁמַעְנוּ, וְהָאָרֶץ מְעִידָה: אֲנִי נִקְרֵאתִי בִּלְשׁוֹן שְׁמִיעָה, וְאֵין עֵדוּתָן מְכֻוֶּנֶת. בָּא יְשַׁעְיָה וְחִלֵּף אֶת הַדָּבָר, נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם מְעִידִים בִּלְשׁוֹן הַאֲזָנָה וּבִלְשׁוֹן שְׁמִיעָה:
כִּי ה׳ דִּבֵּר. שֶׁתִּהְיוּ עֵדִים בַּדָּבָר כְּשֶׁהִתְרֵיתִי בָּם בִּימֵי מֹשֶׁה. לָכֵן בֹּאוּ וְשִׁמְעוּ שֶׁאֲנִי מִתְוַכֵּחַ עִמָּם, שֶׁעָבְרוּ עַל הַהַתְרָאָה. אֲנִי לֹא סָרַחְתִּי בָּהֶם, אֶלָּא גִּדַּלְתִּים וְרוֹמַמְתִּים וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי (סֵפָרִים אֲחֵרִים). שֶׁתִּהְיוּ עֵדִים לַדָּבָר, וְהֵיכָן דִּבֵּר? ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה״ (דברים לב:א) בַּמְכִילְתָּא (בא יב):