רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מט · פסוק ט
אִם בּוֹצְרִים בָּאוּ לָךְ חָשַׂפְתִּי אֶת וְגוֹ׳ שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳. כָּל כְּעֵין דּוּגְמָא זוֹ נִבָּא עוֹבַדְיָה עַל אֱדוֹם (עובדיה א:א-ה), וּלְפִי שֶׁסִּיגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִיגְנוֹן אֶחָד (סנהדרין פט.), בְּמִקְצָת הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִּין:
לֹא יַשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת. בִּתְמִיהָּ: וְהַשּׁוֹדְדִים שֶׁבָּאוּ עָלֶיךָ, לֹא הִשְׁאִירוּ לְךָ כְּלוּם!