רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מח · פסוק לב
מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ. כְּשֶׁנֶּאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ כְּבָר חָרְבָה יַעְזֵר, וְהִיא סְמוּכָה לְמוֹאָב:
אֶבְכֶּה לָּךְ. אֶבְכֶּה בִּשְׁבִילֵךְ דּוּגְמַת אוֹתוֹ בֶּכִי, כִּי גַם אַתְּ תֶּחֱרְבִי כְּמוֹהוּ:
הַגֶּפֶן שִׂבְמָה. אֶרֶץ כְּרָמִים הָיְתָה:
נְטִישֹׁתַיִךְ. לְפִי שֶׁדִּמָּה אוֹתָהּ לְגֶפֶן, דִּמָּה אֶת גִּבּוֹרֶיהָ לִנְטִישׁוֹת הַגֶּפֶן:
עָבְרוּ יָם. הָלְכוּ בַּגּוֹלָה:
קֵיצֵךְ. לְשׁוֹן ״קַיִץ״ (שמואל ב טז:א) – תְּאֵנִים; וְ״קִצֵּךְ״ (ירמיה נא:יג), שֶׁהִיא לְשׁוֹן קֵץ – אֵין בּוֹ יוֹ״ד וְהַצָּדִ״י דְּגוּשָׁה: