רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לז · פסוק יג
וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת. מְמֻנֶּה לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יֵצֵא אִישׁ מִן הָעִיר לְהַשְׁלִים אֶל הַכַּשְׂדִּים:
בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה. הוּא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר (ירמיה כח:א). בֶּן בְּנוֹ הָיָה זֶה, וּלְכָךְ יִחֲסוֹ הַכָּתוּב, לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ (סוטה מא:) אוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד בֶּן בְּנוֹ; וְיִרְמְיָה הֶחֱנִיף לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ: ״אָמֵן יָקֵם ה׳ אֶת דְּבָרֶיךָ״ (ירמיה כח:ו). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁצִּוָּה חֲנַנְיָה אֶת בְּנוֹ: רְאֵה שֶׁאֲנִי מֵת עַל יְדֵי יִרְמְיָה, וְהֶעֱמִידַנִי שַׁקְרָן בִּנְבוּאָתִי; אִם תּוּכַל לְהַכְשִׁילוֹ, הַכְשִׁילֵהוּ. וּבְנוֹ צִוָּה גַּם הוּא לְבָנָיו כָּךְ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה, הִכְשִׁילוֹ: