רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לז
פסוק א
וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ. לְפִי שֶׁמֵּעַתָּה בָּא לְסַפֵּר וְלוֹמַר שֶׁנִּתְקַיְּמוּ הַפּוּרְעָנִיּוֹת שֶׁנִּבָּא עַד הֵנָּה, הִתְחִיל לוֹמַר כֵּן: וּבְבֹא עֵת הַפְּקֻדָּה, שֶׁקָּרְבוּ הַיָּמִים לְהִתְקַיֵּם הַדְּבָרִים, וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ אַחֵר עַל יְהוּדָה תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים וְגוֹ׳:
פסוק ד
וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם. כְּשֶׁמָּלַךְ צִדְקִיָּהוּ, צִוָּה וְהוֹצִיאוּהוּ מִבֵּית הַכֶּלֶא שֶׁכְּלָאוֹ יְהוֹיָקִים. שֶׁצִּדְקִיָּה הָיָה צַדִּיק וְדוֹרוֹ רְשָׁעִים, וִיהוֹיָקִים הָיָה רָשָׁע וְדוֹרוֹ צַדִּיקִים (סנהדרין קג.):
פסוק ה
וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם. לְעֶזְרָה לִיהוּדָה:
פסוק ז
שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם. בִּסְפִינוֹת הָיוּ בָאִים, וְרָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם, וְהֵצִיף עָלָיו כְּמוֹ נוֹדוֹת וְאוֹבוֹת (כְּלוֹמַר נְפוּחוֹת) דּוֹמוֹת לְעוֹרוֹת בְּנֵי אָדָם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: מַה זֹּאת? אָמְרוּ: אֵלּוּ אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁטִּבְּעוּם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לְעֶזְרָתָם בַּיָּם. מִיָּד שָׁבוּ לְאַרְצָם (איכה רבה ד, כ):
פסוק יב
לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם. ״לְפַלְגָא אַחֲסַנְתָּא דִילֵיהּ בְּגוֹ עַמָּא״ (תרגום יונתן). וּבְעוֹד הַכַּשְׂדִּים צָרִים עָלֶיהָ לֹא הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל הָעִיר שֶׁלֹּא תִלָּכֵד:
פסוק יג
וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת. מְמֻנֶּה לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יֵצֵא אִישׁ מִן הָעִיר לְהַשְׁלִים אֶל הַכַּשְׂדִּים:
בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה. הוּא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר (ירמיה כח:א). בֶּן בְּנוֹ הָיָה זֶה, וּלְכָךְ יִחֲסוֹ הַכָּתוּב, לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ (סוטה מא:) אוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד בֶּן בְּנוֹ; וְיִרְמְיָה הֶחֱנִיף לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ: ״אָמֵן יָקֵם ה׳ אֶת דְּבָרֶיךָ״ (ירמיה כח:ו). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁצִּוָּה חֲנַנְיָה אֶת בְּנוֹ: רְאֵה שֶׁאֲנִי מֵת עַל יְדֵי יִרְמְיָה, וְהֶעֱמִידַנִי שַׁקְרָן בִּנְבוּאָתִי; אִם תּוּכַל לְהַכְשִׁילוֹ, הַכְשִׁילֵהוּ. וּבְנוֹ צִוָּה גַּם הוּא לְבָנָיו כָּךְ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׁעָה, הִכְשִׁילוֹ:
פסוק טז
וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְגַיו מִן חֲנָוָאתָא״; חֲנֻיּוֹת הָיוּ לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵּית הַכֶּלֶא:
פסוק כא
מֵחוּץ הָאֹפִים. מִשּׁוּק נַחְתּוֹמִים, כְּמוֹ ״וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק״ (מלכים א כ:לד):