רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לו · פסוק כג
שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מועד קטן כו.): מְגִלַּת קִינוֹת הָיְתָה, קָרְאוּ לְפָנָיו ״אֵיכָה״, ״בָּכֹה תִבְכֶּה״, ״גָּלְתָה יְהוּדָה״, ״דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת״ (איכה א:א-ד) – בְּכָל זֶה לֹא חָשׁ, אָמַר: אֲנִי מֶלֶךְ עַל הַנּוֹתָרִים; כֵּיוָן שֶׁקָּרָא ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״ (איכה א:ה), אָמַר: מֵעַכְשָׁיו אֵינִי מֶלֶךְ; מִיָּד וַיִּקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר:
יִקְרָעֶהָ. כְּמוֹ קְרָעָהּ: