רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לא · פסוק כא
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים. סִימָנִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הַטּוֹבִים:
תַּמְרוּרִים. תְּמָרִים קְטַנִּים נְטוּעִים לְסִימָן בַּדֶּרֶךְ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, עֲשִׂי סִימָנִים לָדַעַת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְתְּ בָּהּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, שֶׁתַּחְזִירִי בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ. כְּלוֹמַר, כִּי וַדַּאי תָּשׁוּבִי מִשָּׁם:
דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ. הָלַכְתִּי כְּתִיב, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתְּ הָלַכְתִּי אֲנִי עִמָּךְ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם שִׂימִי לָךְ תַּמְרוּרִים ״הִתְפַּלֵּל בְּמָרַר נַפְשֵׁךְ״ (וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ תַּמְרוּרִין עִנְיַן מוֹעֵל, וְכֵן פֵּרֵשׁ ״וְתִימֲרוֹת עָשָׁן״ (יואל ג:ג) סא״א):