רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יט
פסוק א
בַּקְבּוּק. צְלוֹחִית:
יוֹצֵר חָרֶשׂ. כְּלוֹמַר: שֶׁל יוֹצֵר, שֶׁהוּא שֶׁל חָרֶשׂ:
וּמִזִּקְנֵי הָעָם. הָלוֹךְ עִמָּךְ; וּמִזִּקְנֵי הָעָם מוּסָב עַל הָלוֹךְ :וּמִזִּקְנֵי הָעָם עִמָּךְ:
פסוק ב
שַׁעַר הַחַרְסִית. שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת (נחמיה ב:יג), שֶׁשָּׁם זוֹרְקִין חֲרָסִים הַנִּשְׁבָּרִים; וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״תְּרַע קִילְקִלְתָּא״:
פסוק ג
תִּצַּלְנָה. טִינְטִינִי״ר בְּלַעַ״ז; לְשׁוֹן ״מְצִלְתַּיִם״ (נחמיה יב:כז); ״בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע״ (תהלים קנ:ה):
פסוק ד
וַיְנַכְּרוּ. עֲשָׂאוּהוּ נָכְרִי לְפָנַי:
פסוק ז
וּבַקּוֹתִי. וְרוֹקַנְתִּי, לְשׁוֹן ״בּוּקָה וּמְבוּקָה״ (נחום ב:יא). וְעַל שֵׁם בַּקְבּוּק שֶׁהוּא מְדַבֵּר בּוֹ, לָקַח לְשׁוֹנוֹ כֵּן:
פסוק ט
וּבְמָצוֹק. לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ ״צוּקָה״ (ישעיה ל:ו):
פסוק יא
(אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה. אַהָעָם קָאֵי, אֲבָל הָעִיר אֶעֱשֶׂה כְּתֹפֶת וַאֲטַהֵר לֶעָתִיד):
פסוק יב
הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת. כֻּלָּהּ מְלֵאָה הֲרוּגִים, כְּמוֹ הַתֹּפֶת שֶׁהוֹרְגִין שָׁם אֶת הַיְלָדִים לַמֹּלֶךְ (מלכים ב כג:י):