רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יח
פסוק ג
עַל הָאׇבְנָיִם. ״עַל סַדְנָא״ (תרגום יונתן). פורמ״ש בְּלַעַ״ז:
פסוק ד
אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בַּחֹמֶר. אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה מִן הַחֹמֶר נִשְׁחַת בְּיַד הַיּוֹצֵר, בְּעוֹדוֹ לַח; וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא:
פסוק ח
מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו. מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ דִּבַּרְתִּי עָלָיו ״לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ״ (ירמיה א:י), אִירְפוֹרְקִ״י בְּלַעַ״ז:
וְנִחַמְתִּי. וְחָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת:
פסוק יב
וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ. וְיָדַעְתִּי שֶׁהֵם יֹאמְרוּ לְךָ עַל דְּבָרֶיךָ, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם:
פסוק יג
שַׁעֲרֻרִת. דְּבָר גְּנַאי:
פסוק יד
הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן. הֲיַעֲזֹב אָדָם הַצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת מַיִם הַנּוֹזְלִים מִצּוּר שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הַבָּאִים מִשֶּׁלֶג הַלְּבָנוֹן שֶׁהוּא נָקִי?!
אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים. אוֹ אִם יַעַזְבוּ מַיִם חַיִּים נוֹבְעִים, שֶׁהֵם זָרִים עַד הֵנָּה מִכָּל אָדָם, וְהֵם קָרִים. זָרִים הֵם נוֹבְעִים, וְזֶה יוֹכִיחַ: ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים״ (מלכים ב יט:כד). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ זָרִים עִם ״לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ״ (ישעיהו א:ו) – לְשׁוֹן מֵימֵי תְרוּפָה. וְנָתַן טַעַם לִדְבָרָיו וְאָמַר, כִּי אִם בִּקֵּשׁ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן זֶרֶם, הָיָה מַכְפִּיל אֶת הַמֵּ״ם וְהָיָה מוֹסִיף יוֹ״ד מֵ״ם, וְהָיָה אוֹמֵר זְרוּמִים, לְרַבּוֹת הַמַּיִם וְלִהְיוֹתָם זְרָמִים:
שָׂדַי. כְּמוֹ שָׂדֶה:
קָרִים. פְּרִיוְודָ״שׁ בְּלַעַ״ז:
נוֹזְלִים. קוֹרַאנְ״ץ בְּלַעַ״ז. וְעוֹד יֵשׁ לְפָתְרוֹ: אִם יִנָּתְשׁוּ לִהְיוֹת מַיִם זָרִים נִמְאָסִים, הַמַּיִם שֶׁהֵם קָרִים נוֹזְלִים:
(זָרִים לְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן הוּא לְשׁוֹן זֶרֶם; לְלָשׁוֹן שֵׁנִי הוּא לָשׁוֹן זָרוֹת, כְּלוֹמַר מַיִם מְאוּסִים):
פסוק טו
כִּי. כֵּן עָשׂוּ עַמִּי אֲשֶׁר שְׁכֵחֻנִי וְלַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ:
שְׁבִילֵי עוֹלָם. שְׁבִילִים הַמְתֻקָּנִים אָמְרוּ שֶׁהֵם מִכְשׁוֹל, כְּדֵי לָלֶכֶת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה לֹא כְבוּשָׁה:
פסוק טז
שְׁרִיקוֹת. הָעוֹבֵר עַל חֳרָבוֹת שֶׁרָאָה כְּבָר בְּבִנְיָנָם טוֹבִים, רָגִיל לִשְׁרֹק:
יִשּׁוֹם. יִתְמַהּ:
פסוק יז
עֹרֶף וְלֹא פָנִים. כְּשֶׁיִּבְרְחוּ מִפְּנֵי הָאוֹיֵב:
אֶרְאֵם. וְלֹא אוֹשִׁיעֵם:
פסוק יח
וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְגוֹ׳. יִרְמְיָה הָיָה קוֹבֵל עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת וְאוֹמֵר שֶׁאוֹמְרִים כֵּן:
תּוֹרָה מִכֹּהֵן. שֶׁעַל הַכֹּהֲנִים לְהוֹרוֹת תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ (דברים לג:י):
וְדָבָר מִנָּבִיא. דִּבְרֵי נְבוּאָה:
וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן. ״וּנְסַהֲדִינֵיהּ סַהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא״ (תרגום יונתן):
פסוק כא
וְהַגִּרֵם. (הוֹרִידֵם עַל יְדֵי חֶרֶב) לְשׁוֹן ״עֵינִי נִגְּרָה״ (איכה ג:מט), ״כַּמַּיִם הַמּוּגָרִים״ (מיכה א:ד):
עַל יְדֵי חֶרֶב. עַל יְדֵי גְּיָסוֹת:
וְאַנְשֵׁיהֶם. שֶׁל הָאַלְמָנוֹת, יִהְיוּ הֲרֻגֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת:
פסוק כב
כִּי כָרוּ שׁוּחָה. שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה״ (משלי כג:כז):
פסוק כג
אַל תֶּמְחִי. אַל תְּהִי מְחוּיָה. וּלְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן נְקֵבָה נָתַן בּוֹ יוֹ״ד, וְאַף הִיא יְתֵרָה, כְּיוֹ״ד שֶׁל ״וַתִּזְנִי בָם״ (יחזקאל טז:יז):