רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יא · פסוק יט
וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף. אֲשֶׁר יוּבַל לִטְבוֹחַ:
יוּבַל. לְפִי שֶׁאֲנִי מוֹדִיעָם הָרָעָה, הֵם אוֹמְרִים לְהָרְגֵנִי:
כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף. דּוּנָשׁ וִיהוּדָה בֶּן קוּרִישׁ פֵּתְרוּהוּ: כְּכֶבֶשׂ וּפָר אֲשֶׁר יוּבַל לִטְבוֹחַ. וְאַלּוּף כְּמוֹ ״שְׁגַר אֲלָפֶיךָ״ (דברים כח:ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וְאַלּוּף, יֵשׁ לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ: ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״ (חבקוק ג:יא); ״כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף״ (ישעיהו לח:יד). וּמְנַחֵם פֵּתֵר כֶּבֶשׂ אַלּוּף – כֶּבֶשׂ גָּדוֹל (עיין בתהלים נח בפירוש רש״י); וְיוֹנָתָן מְסַיְּעוֹ, שֶׁתִּרְגֵּם: ״כְּאִימַר בְּחִיר״:
נַשְׁחִיתָהּ עֵץ בְּלַחְמוֹ. ״נִרְמֵי סְמָא דְּמָוְתָא בְּמִכְלֵיהּ״ (תרגום יונתן):