רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טז · פסוק יט
ה׳ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי. אַנְטִיפוֹיְימַאנְ״ט בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן פֶּלֶא, כְּמוֹ ״נָתַתָּ לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס״ (תהלים ס:ו), וְכֵן ״ה׳ נִסִּי״ (שמות יז:טו). וְדוֹנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מָנוֹס מַמָּשׁ:
אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ. סוֹף הָאֻמּוֹת לָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְעָבְדְּךָ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט); וְעַמְּךָ, אֵיךְ עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים?!
מֵאַפְסֵי. כְּמוֹ ״מִקְּצֵה״ (ירמיה יב:יב):
נָחֲלוּ. לְשׁוֹן נַחֲלָה:
מוֹעִיל. לְשׁוֹן תּוֹעֶלֶת: