רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק טו · פסוק יט
לָכֵן. בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי סוֹבֵל הַצָּרוֹת הָאֵלֶּה:
כֹּה אָמַר ה׳. לִי:
אִם תָּשׁוּב. אַתָּה יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי וַאֲשִׁיבְךָ אֲנִי אֵלָיו, אָמַר לִי: לְפָנַי תַּעֲמֹד:
וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. אִם תּוֹצִיא אָדָם הָגוּן מֵאָדָם רָשָׁע, שֶׁתַּחֲזִירֶנּוּ לְמוּטָב:
כְּפִי תִהְיֶה. שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵירָה וְאַתָּה מְבַטְּלָהּ (בבא מציעא פה.):
יָשׁוּבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם. ״יְתוּבוּן אִינּוּן לְפִתְגָּמָךְ וְאַתְּ לָא תְּתוּב לְמִטְעֵי בַּתְרֵיהוֹן״ (תרגום יונתן):