רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ו · פסוק ט
עוֹלֵל. גְּרַפָּאִי״ן בְּלַעַ״ז. לְאַחַר שֶׁבָּצְרוּ הַכֶּרֶם וְנִשְׁאֲרוּ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים בָּאִים וְעוֹלְלִים אוֹתָם, כֵּן יָבוֹזּוּ וְיַחְזְרוּ וְיָבוֹזּוּ:
הָשֵׁב יָדְךָ. אַתָּה, הַשּׂוֹנֵא, הָשֵׁב יָדְךָ לִשְׁלוֹל שֵׁנִית, כְּבוֹצֵר הַמֵּשִׁיב יָדוֹ עַל סַלְסִלּוֹת – הַמְּסַלְסֵל וּמְחַפֵּשׂ הָעוֹלֵלוֹת. וְכֵן הָיְתָה: מִשֶּׁהִגְלָה אֶת יְהוֹיָקִים וַהֲרָגוֹ וְהִמְלִיךְ אֶת יְכָנְיָה, חָזַר לְסוֹף שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְהִגְלָהוּ, חָזַר לְסוֹף עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהִגְלָה אֶת צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כד-כה):
סַלְסִלּוֹת. רְבִירְקְדוּרְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ״ (משלי ד:ח) – כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוּנַשׁ. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן ״סַל״ (שמות כט:ג); פַּנִירְ״שׁ בְּלַעַ״ז: