רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ה · פסוק ל
שַׁמָּה. תִּמָּהוֹן:
וְשַׁעֲרוּרָה. דָּבָר מְגֻנֶּה לַכֹּל. וּמַהוּ דְּבַר הַתִּמָּהוֹן? הַנְּבִיאִים נִבְּאִים שֶׁקֶר וְאוֹמְרִים: הֱווּ גּוֹזְלִין וְאוֹנְסִין, וְהַכֹּהֲנִים שֶׁהֵם שׁוֹפְטֵי הָעָם וְנוֹגְשֵׂיהֶם יִרְדּוּ אֶת הָעָם עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, כְּלוֹמַר: לְאַחֲרֵיהֶם, כְּמוֹ ״וְהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְכָל הָעָם עוֹבְרִים עַל יָדוֹ״ (שמואל ב טו:יז-כג) (רוֹדֵף) (ס״א דְּדָוִד) אַחֲרָיו, אַף כָּאן עַל יְדֵיהֶם – אַחֲרֵיהֶם, לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים: