רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ה · פסוק כו
יָשׁוּר. יֶאֱרֹב, וְכֵן ״לְמַעַן שׁוֹרְרָי״ (תהילים ה:ט); לְשׁוֹן ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז):
כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים. כַּאֲשֶׁר יִשּׁוֹךְ הַיָּקוֹשׁ שֶׁעוֹשִׂין לִלְכּוֹד צְבָיִים בַּיַּעַר, כְּשֶׁרַגְלוֹ בָּא לְתוֹכוֹ, וְהוּא נוֹשְׁכוֹ וּמַחֲזִיקוֹ בְּרַגְלוֹ, וְנִלְכָּד; וְקוֹרִין לוֹ פִּיי״ד בְּלַעַז:
הִצִּיבוּ מַשְׁחִית. צִינְבִּי״ל בְּלַעַ״ז; כֵּן עוֹשִׂין אוֹרְבִים עַל עִיר אוֹ עַל דֶּרֶךְ:
הִצִּיבוּ. כְּמוֹ ״מַצַּב פְּלִשְׁתִּים״ (שמואל א יג:כג) (סא״א):