רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ה · פסוק ו
אַרְיֵה. מַלְכוּת בָּבֶל:
זְאֵב. מַלְכוּת מָדַי:
נָמֵר. מַלְכוּת אַשּׁוּר:
יִטָּרֵף. בֶּאֱדוֹם (אסתר רבה, פתיחתא ה):
זְאֵב עֲרָבוֹת. לְשׁוֹן ״עֲרָבָה וְשׁוּחָה״ (ירמיה ב:ו): זְאֵב הַמִּדְבָּר:
שׁוֹקֵד. מְמַהֵר, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם לְשׁוֹן שְׁמִירָה, כְּמוֹ ״לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי״ (משלי ח:לד). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן אֲרִיבָה: